Opinion & Comment

הגאון רבי אליעזר הלוי דינר שליט"א חבר בד"ץ שארית ישראל ורב דק"ק עדת ישראל בארה"ק שו"ת בעניני החג א. ש. מי שנשאר לו מאכל בשר ומאכל חלבי לשרוף בשריפת חמץ האם צריך להקפיד שלא לשרפם ביחד משום איסור בישול בשר בחלב. ת. נראה דצריכין להזהר ולהחמיר, דמצינו כעין זה בה' חנוכה בריש סימן תרע"ג בבאר היטב ובשערי תשובה במי שרוצה להדליק נר חנוכה בחמאה בתוך כלי של בשר בן יומו, דאע"פ שהאיסור נשרף ואינו ראוי לאכילה אח"כ, מ"מ כתבו האליהו זוטא ושו"ת שבות יעקב דיש איסור מבשל בשר בחלב כיון שקודם שנשרף ראוי לאכילה מחמת החימום. ולפ"ז ה"ה בנדון דידן, ויש להפרידם שלא יגעו זב"ז כלל בשעת השריפה. ב. ש. אם מכר לגוי דבר חמץ שעלול להתקלקל בלא קירור האם מותר להניחו במקפיא עטוף ומסומן או שצריך מחיצה ממש. ת. ראה במ"ב בסימן תמ"ח ס"ק י"ב דאפ' אם הגוי קנהו אם הוא בבית הישראל איכא למיחש שמא יבא לאכלו, ואפילו אם ייחד לו זוית בפנ"ע או שעשה מחיצה עשרה נמי לא מהני, ולפ"ז אפילו אם ייחד לו מקום במקפיא ואפילו עם מחיצה לא מועיל. וע"ש במ"ב שממשיך שאם אי אפשר לו להוציאו מביתו ימכור לו החדר ונחשב שמכר לו חוץ לביתו, ולפ"ז בנדון דידן ימכור לו את החמץ עם המקום שעליו הוא מונח במקפיא ומ"מ צריך גם סימון על העטיפה להזכיר ולציין שזה רשות הגוי, וכמו אותם שנוהגים לסמן בחבל וכדו' את הספרים שלא ניקו לפסח. ג. ש. המשכיר דירתו לחילוני האם חלה עליו בפסח אחריות לחמץ של השוכר. ת. ראה בשו"ע סי' תל"ז ס"א שאין על המשכיר שום חיוב בדיקה וע"ש במ"ב ס"ק ו' דמ"מ המשכיר צריך להפקיר ולבטל בהדיא שמא נשאר שם חמץ שלו, אבל החמץ של השוכר כיון שאין למשכיר אחריות עליו כלל ליכא איסורא דבל יראה אפ' אם היה בביתו כמש"כ המ"ב בסימן ת"מ ס"ק א'. וראה בקריינא דאגרתא ח"ב מכתב צ"ח שכתב מרן הסטייפלר זללה"ה דאפשר ממדת חסידות ראוי לשלוח שליח לנקות שיתמעט איסור בל יראה ע"ש, אבל אין חיוב. ד. ש. מי שהסתפר בערב פסח קודם חצות ואחר חצות מצא שהתספורת אינה מושלמת וצריכה תיקון האם מותר לו לסדר התספורת. ת. ברמ"א סי' תס"ח ס"ב כתב דמלאכה גמורה כגון לתפור בגד חדש אסור אחר חצות, ובמ"ב ס"ק ה' כתב שגם להסתפר הוה מלאכה גמורה. ומ"מ כתב השו"ע שם דמותר לתקן כליו ליו"ט אחר חצות, וביאר במ"ב ס"ק ח' דר"ל בגד ישן שנקרע קצת רשאי לתופרו לצורך יו"ט אפ' במעשה אומן ע"ש. ומוכח שלהשלים ולתקן דבר אפילו ע"י מלאכה גמורה מותר, וא"כ ה"ה שמותר להשלים התספורת. ה. ש. מי שיש בביתו ציפור שניזון מקטניות האם מותר להאכילו בפסח. ת. ראה ברמ"א בסימן תנ"ג ס"א שכ' דאע"פ שהמנהג באשכנז לא לאכול אורז וקטניות מ"מ מותר להדליק בשמנים הנעשים מהם. וביאר מ"ב בס"ק י' דלא נהגו איסורא אלא באכילה ולא בהנאה. וכן הוסיף הרמ"א דמותר להשהות מיני קטניות בבית וכתב על זה מ"ב בס"ק י"ב דה"ה שמותר ליהנות מהם. ולפ"ז נמצא דמותר להאכיל ציפור מאורז וקטניות, כיון שמותר בהנאה. ולפי מה שכתב מ"ב שם ס"ק ו' שאחד מטעמי איסור קטניות, משום שאפשר שנתערב בזה גרעיני חמץ, ועפ"ד כתב בשו"ת דברי מלכיאל ח"ד סי' כ"ב ס"ק ה' שראוי למכור הקטניות לגוי )כמו שמחמירים למכור כל דבר שאינו מבורר(, א"כ לכתחילה ראוי לברור את הקטניות שרוצה להאכיל את הבעלי חיים שלא יהיה בהם חמץ. ו. ש. האם מותר בחוה"מ להטביל כלים כשאינם לצורך המועד. ת. בפוסקים מסתפקים בזה והנה אע"פ שמצד אחד הרי זה לצורך אוכל נפש, וגם כל האיסור דטבילת כלים בשבת ויו"ט הוא רק גזירה דרבנן, מ"מ כאן אין זה לצורך המועד וא"כ לא הותר אפילו אוכל נפש ממש. ועוד שיש בזה גם טירחא שאסרו בחוה"מ כדאיתא מ"ב סימן תקל"ה ס"ק א' וכן הורה מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א שאסור להטביל כלים שלא לצורך המועד. ז. ש. האם מותר בחוה"מ לצוד דגים להנאת הצידה או לנוי ]וכמו שמצוי בגנים צבוריים[. ת. בשו"ע סי' תקל"ג ס"ד פסק דמותר לצוד דגים בחוה"מ בשביל אוכל נפש לצורך המועד, ומשמע מדבריו דבלאו הכי לא התירו ולא פשוט להתיר מלאכה דאוריתא לסתם תענוג בעלמא. ח. ש. בגדים שכבסו בעיו"ט ולא הספיקו לייבשם לפני החג האם מותר בחוה"מ לתלותם ליבוש בחוץ או שיש לחוש למראית עין. ת. ראה בש"ע הל' שבת סימן ש"א סעיף מ"ה דבגדים שנשרו במים אסור לשוטחם לנגבם מפני מראית עין שלא יחשדוהו שכבסן בשבת, ומסתבר שאין נפק"מ בזה בין שבת לחוה"מ, ואולי אדרבה חוה"מ יותר חמור שיש לחשוש שילמדו ממנו להקל לכבס בחוה"מ. ומ"מ בתוך ביתו אפשר להקל כדמשמע במ"ב שם בס"ק קס"ה דלא גזרו בחדרי חדרים אלא באיסור דאוריתא משא"כ בחוה"מ נחלקו הראשונים והפוסקים אם הוה דאוריתא או דרבנן כמש"כ המ"ב וביה"ל בריש הל' חוה"מ, וא"כ גזירת חדרי חדרים הוה ספיקא דרבנן ויש להקל. ט. ש. האם מותר למשולח להתרים אנשים לישיבה בחוה"מ בשביל פרנסתו. ת. ראה בש"ע בסימן תקמ"ד ס"ב דצרכי רבים אפילו אין רבים צריכים להם עתה כיון שאינו מעשה אומן מותר לעשותם בחוה"מ אפ' אם כיוונו מלאכתן במועד, וא"כ מותר להתרים לטובת הישיבה שזה צרכי רבים ואינו מעשה אומן ואפילו אם לא צריכים לזה עד אחר המועד. י. ש. האם מותר לספר ילד שמלאו לו שלש שנים בחוה"מ )חלאקה(. ת. ראה בבאר היטב ושערי תשובה בסימן תקל"א ס"ק ז' שהקילו בזה, ואע"פ שהמ"ב לא הביא קולא זו, אולי אדרבה כיון שנפסק בשו"ע סעיף ו' שמותר לגלח כל קטן בחוה"מ, א"כ לא ראה שום חידוש להביא דווקא תספורת זו. ועוד יתכן שלא היה מנהג זה בחו"ל כדמשמע שם בשע"ת לכן לא ראה צורך להזכירו, ועכ"פ משמע דמותר. יא. ש. האם מותר ליתן למטפלת נכרית לישון בחדר שהשכיר לנכרי. ת. אע"פ שמסתבר שאין הנכרי מקפיד אם נכנסים לפעמים לחדרים שהשכיר לו היהודי ]ובמכירת חמץ אצלנו בבד"ץ "שארית ישראל" מבקשים מהגוי במפורש שלא יקפיד אם נכנסים[ מ"מ אם נכנסים שם באופן קבוע ככל ימות השנה הרי עושים מהמכירה חוכא ואטלולא, וזה שייך גם אם המטפלת של הישראל משתמשת בחדר בשבוע זה באופן קבוע. והנה אם המטפלת עצמה יש לה דעת להבין את ענין מכירת חמץ, יכול להשכיר לה את החדר הזה, וכך תוכל ודאי גם ללון שם. ואם אינה מתאימה לכך ראוי ונכון לבקש מהנכרי בשעת מכירת חמץ שיתן רשות ללון שם. יב. ש. האם מותר בחוה"מ לקנות משחק לקטנים כמתנת אפיקומן. ת. ראה בש"ע ס' תקל"ט סי"א דמותר לקנות פירות כסות וכלים לצורך המועד. ועיין במשנ"ב סי' תקט"ז ס"ק י"ב דכל מתנה שנהנה ושמח בו הרי זה צורך שמחת יו"ט וא"כ שפיר מותר בחוה"מ לקנות משחק לילדים כמתנת אפיקומן. אבל מ"מ טוב להקפיד לקנות דווקא בחנות שמוכרים לפי כל דיני חוה"מ כגון שהדלת הפתוחה לרה"ר תהיה קצת סגורה כמש"כ בש"ע שם וכו'. יג. ש. הלומד בחוה"מ בספר ומוצא בו טעויות האם מותר לו להגיהו ולתקנו. ת. אע"ג שפסק בש"ע סימן תקמ"ה ס"ב שמותר להגיה ספרי מקרא וגמרא שצריך במועד, מ"מ עי"ש במ"ב ס"ק ח' שיש כמה סוגים של טעויות דאה"נ אם מצא הטעות מתוך שכלו ואין ספר אחר דומה שאפשר להעתיק משם אז מותר לתקנו בחוה"מ משום דהוי דבר האבד, וכן אם יש הרבה טעויות ויפריע ללימודו אם לא יתקן אותם מתחילה ג"כ מותר, אבל בלאו הכי יעשה סימן במקום הטעות ויתקנם אחר יו"ט. יד. ש. אחראי על ישיבת בין הזמנים האם מותר לו בחוה"מ לכתוב מתי הלומדים מגיעים ומתי יוצאים. ת. ראה ברמ"א בריש סימן תקמ"ה שנהגו להקל לכתוב בכתב שלנו שאינו מעשה אומן אם זה לצורך רבים אפילו אם אינו לצורך המועד, וע"ש במ"ב ס"ק ה' דכיון שהוא צרכי רבים אין צריך לשנות ולפ"ז בנדון דידן שהוא גם צורך רבים וגם צורך המועד וגם צורך מצוה ]ואולי גם דבר האבד[ וודאי מותר לו לכתוב בכתב שלנו בלי שינוי. טו. ש. האם מותר בחוה"מ להסיר אבק מבגדים. ת. הנה אע"פ שבשבת ויו"ט מחמירים מחשש מלאכת ליבון כדאיתא בשו"ע ריש סימן ש"ב, מ"מ בחוה"מ לא אסרו אלא כיבוס ממש כדי שלא יכנס למועד בבגדים מלוכלכים ויעשה את כל הכביסה שלו בחוה"מ, אבל הסרת אבק אינה נחשב לכיבוס ממש ולא נכללה בתקנה זו. וכן הורה מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א. טז. ש. שכח לבדוק את מכוניתו ונזכר בערב שביעי של פסח האם חייב לבדוק עם ברכה. ת. ראה בשו"ע סימן תל"ה ס"א שכתב שאם לא בדק בליל י"ד ולא בערב פסח חייב לבדוק בתוך הפסח, וכתב באר היטב ס"ק ג' שבתוך הפסח צריך לברך אע"פ שביטלו קודם פסח. ואין לחלק שבשו"ע שם מדובר שלא בירך כלל לפני פסח, ובנידון דידן הרי בירך על בדיקת ביתו בזמנו, דמ"מ גם במברך בבדיקתו בליל י"ד כתב החיי אדם שצריך לחזור ולברך כשבודק חנותו בחצר אחרת, והו"ד במ"ב סימן תל"ב ס"ק ז'. ואע"פ שהמ"ב שם מכריע כהחולקים דסברי שהליכה לא הוה הפסק, מ"מ אם בודק חנותו ביום אחר ודאי חייב לברך שנית. ומ"מ י"א שהברכה על בדיקת חמץ נתקנה על בדיקת בתים וחדרים ולא על חפצים, וכיון שמסתבר שמכונית נחשבת לחפץ ולא כבית, אין לברך כשבודקים אותה בנפרד.

---

All material on this site is copyrighted and its use is restricted.
Click here for conditions of use.